פסק-דין בתיק ע"א 11323/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' כרמל, סגן נשיא),
ב-ת"א 2671/99, מיום 27.6.07.

המערער, יליד 25.3.73, נפגע בשתי תאונות דרכים. התאונה הראשונה אירעה ביום 24.4.97 והתאונה השניה - ביום 7.6.98. אין מחלוקת בדבר חבותן של המשיבות לפצות את המערער (המשיבה הראשונה בגין התאונה הראשונה והמשיבה השניה בגין התאונה השניה). בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים: האחד, ד"ר ליפשיץ בתחום האורתופדיה והשני, ד"ר אופנהיים בתחום הפסיכיאטריה. ד"ר ליפשיץ קבע שלא נותרה למערער נכות בגין שתי התאונות, ואילו ד"ר אופנהיים קבע כי למערער נגרמה נכות נפשית בשיעור 7% בגין התאונה השניה בלבד. יש לציין, כי המערער סובל מבעיה רפואית מולדת של שיתוק מוחין  הגורמת לפגיעה בפלג גופו הימני בגינה נקבעה לו, על ידי המוסד לביטוח לאומי, נכות צמיתה בשיעור של 65%. כמו-כן, היה המערער מעורב בתאונת דרכים בשנת 1996, בגינה נקבעה לו נכות בתחום האורטופדי בשיעור של 10%. בית משפט קמא קבע, כי בשל התאונה הראשונה תפצה המשיבה הראשונה את המערער בגין נזק לא ממוני בסכום של 8,000 ש"ח. בגין התאונה השניה קבע בית משפט קמא, כי המשיבה השניה תפצה את המערער כדלקמן: עבור הוצאות וטיפולים רפואיים לעבר סך של 5,000 ש"ח; עזרה בעבר 2,000 ש"ח; נזק לא ממוני 15,000 ש"ח; הפסדי שכר לעבר 29,304 ש"ח; אובדן כושר השתכרות (מששה חודשים לאחר התאונה השניה ואילך) סך של 90,000 ש"ח; עזרה לעתיד 12,000 ש"ח. כמו כן נקבע, כי מהסך הכולל ינוכו סכומים ששולמו למערער על ידי המוסד לביטוח לאומי בקשר ובנוגע עם התאונה השניה.

המערער מלין על כך שהמומחה, ד"ר ליפשיץ, לא נפסל על ידי בית המשפט ולחלופין לא מונה מומחה נוסף בתחום האורטופדי, וכן על כך שלא מונה מומחה בתחום התעסוקה, כפי שביקש בסיום חקירתם של המומחים. כמו-כן טוען ב"כ המערער נגד מיעוט הפיצויים שנפסקו למערער, ובמיוחד בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, אשר כולל רכיב של הפסדי שכר לעבר במשך כעשר שנים עד ליום מתן פסק-הדין.

לאחר שעיינו בעיקרי הטיעון שהגישו הצדדים ושמענו את טענותיהם בעל פה לפנינו ונתנו דעתנו לכל טענותיו אלו של המערער, נוכחנו כי בית משפט קמא נתן דעתו לכל הטענות שהועלו לפניו. האמור בפסק-הדין בעניינים אלה מקובל עלינו, ואנו סומכים ידינו על מסקנותיו של בית משפט קמא, לרבות האמור בהחלטה שנתן באשר לאי מינוי מומחים בתחום האורטופדי והתעסוקתי (החלטה מיום 27.2.07). העובדה שהמומחה בתחום האורטופדיה "איכזב" את המערער בקביעותיו, אינה סיבה לפסילתו או להחלפתו. לא למותר לציין, כי המערער לא שיתף פעולה עם המומחה בעת בדיקתו וסירב לשכב על המיטה על מנת שיוכל לבדוק את מגבלותיו בעמוד השידרה המותני, כפי שנטען. נדגיש, כי  המומחה גם צפה במערער בעת שהתרחק מחדר הבדיקה וציין בחוות דעתו, כי המערער נראה כשהוא הולך מהר יותר, בצליעה קלה יותר, וללא הלורדוזיס הרבה שהדגים בזמן הבדיקה. עוד יצויין, כי לא היו למומחה כל ממצאים אובייקטיביים, כגון בדיקת C.T או M.R.I, אשר יצביעו על החמרה במצבו של המערער בהשוואה לבדיקות קודמות שנערכו לו לאחר התאונה משנת 1996. המומחה אישר, כי נמנע מלבצע מספר בדיקות למערער, אולם הסביר זאת בהעדר שיתוף הפעולה מצידו של המערער. בית משפט קמא קבע, כי המומחה התייחס לכל אחת מהטענות שהופנו אליו על ידי ב"כ המערער, במהלך החקירה הנגדית, והגיב באופן מפורט ומבוסס אשר היה מקובל על בית משפט קמא. לפיכך, לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת בית המשפט שלא למנות מומחה אחר בתחום האורטופדי ואף לא מומחה נוסף בתחום זה. כמו-כן, בשים לב לנכותו של המערער המתבטאת בתחום הנפשי בלבד ולא בתחום האורטופדי, וזאת בשיעור נמוך, אכן לא היה מקום למינוי מומחה בתחום התעסוקתי. מה גם, שד"ר ליפשיץ נשאל על הצורך למנות מומחה בתחום התעסוקתי והשיב, כי אינו רואה מקום לעשות זאת.

כאמור, הלין המערער על מיעוט סכום הפיצויים שנפסקו לו בגין ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות לעתיד. בית משפט קמא פסק סכום גלובלי בסך של 90,000 ש"ח בגין התקופה שמתום ששה חודשים של אי כושר מלא ועד לתום תוחלת חיי העבודה של המערער. בטיעוניו לפנינו גזר ב"כ המערער מהסכום האמור סכום של כ-40,000 ש"ח כהפסדי שכר לעבר עד ליום מתן פסק-הדין וסבר, כי סך של 50,000 ש"ח כפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, אינו מבטא דיו את אובדן הכושר על פי נכותו של המערער לאור גילו הצעיר. נתנו דעתנו לטענה זו ומסכימים אנו עם בית משפט קמא, כי אכן היה מקום לפסוק סכום גלובלי מבלי לערוך חישוב מדוקדק בנושא אובדן כושר השתכרות. לא מצאנו, כי בסכום שנפסק למערער היה כדי לקפחו, לא בקשר להפסדי שכר לעבר ולא בגין פגיעה אפשרית בהשתכרות לעתיד, וזאת לאור נכותו בתחום הנפשי, ושלא בתחום האורטופדי. נציין, כי לאחר התאונה השניה חודש למערער רישיון הנהיגה למונית ולא הייתה כל מניעה שהמערער ישוב לעבוד כנהג, כפי שעשה טרם התאונה השניה. נוסיף ונציין, כי הסכום הכולל שנפסק למערער הינו בסך של כ-155,000 ש"ח, ואיננו סבורים כי נפלה טעות בולטת בפסיקתו של בית משפט קמא, אשר מצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור בסכום הפיצויים, בשים לב לכל הנתונים שהובאו לפני הערכאה המבררת (ע"א 6091/06 הלון נ' בלר (טרם פורסם), (2008) והאסמכתאות שם).

לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור.

המערער ישלם למשיבה 1 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,000 ש"ח ולמשיבה 2 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ש"ח.

המזכירות תעביר לב"כ המשיבות את הסכומים האמורים מתוך הפיקדון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' באדר ב' תשס"ח (9 במרץ 2008), בהעדר הצדדים.

הוקלד ע"י לאה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: